יש דרך קלה להתאמן בכיף
כמה פעמים הכרחת את עצמך לצאת להליכה? הסתכלת על השעון כל דקה? אולי גם לך, נמאס לחכות שהאימון "כבר יגמר"? בואו להתחיל באימונים שיגרמו לכם לחכות בציפייה.
מהיום אפשר לחסוך זמן ולהרוויח שתי ציפורים במכה אחת! גם אימון מהנה של כוח וגם חידוד של המוח.
שמי שיקמה נחמן, תזונאית ספורט ומאמנת כושר. מאמינה באינסוף האפשרויות שניתן לשלב באימון.
מאמרים
יש 5 דברים שאפשר לעשות כדי לשמור על המוח שלנו: תזונה נכונה, שינה, פעילות גופנית ולמידה של דברים חדשים.
כאשר אמרו לי שכדי לשמור על הזיכרון צריך לעשות תשחצים, לפתור סודוקו או לשחק ברידג' - החלטתי לשכוח מזה. תרתי משמע! יש משחקים שעוד יכבשו את ליבנו בגיל מאוחר יותר. ללמוד שפה חדשה כדי רק לשמור על המוח זה רעיון נחמד- אבל אז העשייה היא בשביל המוח וזה יכול להפוך למטלה ולהיות פחות כיף אם אין פרטנר שמדבר את השפה.
הריח והרגש
קרה לכם שריח מסויים החזיר אתכם אחורה בזמן? ומה לגבי ריח משגע של אוכל של סבתא?בקרוב יעלה מאמר על מגוון ריחות ותגובות התנהגותיות שהם גורמות, טריגרים חושיים להתמודדות עם מצבים רגשיים.
הכי כיף לתת
הרבה לפני שאנחנו רצים לקנות מתנה שתצבור אבק בבית, שווה לשאול את עצמנו מה אנחנו מאחלים לאדם שאנחנו מעניקים לו מתנה.
:) צחוק - אם אנחנו מאחלים לו לקחת דברים בהומור וקלילות - אנחנו יכולים לקחת אותו למופע סטאנד אפ.
:) הנאה - אם חשוב לנו לצבור עם האדם חוויות בלתי נשכחות= ניתן לארגן לו מפגש משחקי זיכרון עם חברי ילדות.
:) עצמאות - אם אנחנו רוצים לאחל לאדם להיות עצמאי ויצירתי בחיים האישיים- ניתן להזמין חדר בריחה.
:) בריאות - אם היינו רוצים לאחל לאדם בריאות- ניתן לתת לו חבילת יומולדת של כוח מוח.
מתנה היא דבר שאנחנו נותנים בקלות, אני מאחלת לכולנו שנצליח גם להעניק לעצמנו, לפרגן לעצמנו ולבחור בבריאות.
היתרונות של כוח מוח
אימון כושר סטנדרטי מחזק את השרירים, משפר את זרימת הדם למוח ומעלה את החסינות הרגשית. מהו היתרון של הוספת מרכיב מנטלי לאימון?
לאט לאט
עבודה, משפחה, יצירה ועשייה- שום דבר לא מיותר, ואפשר למצוא את המינון הנכון לכל דבר.
מציאות חיובית ומעצימה לא קוראת מעצמה, אנחנו יכולים למצות את היכולות שלנו בצורה מקסימלית, להיות חופשיים פיזית ומנטלית. סיפור חיי ממש לא פשוט, ולמרות הכול מצאתי משמעות.
יצירה של מעגל חיובי
דמיינו מעגל שמרכז שלו כתובה המילה "כוח", אילו אסוציאציות חיוביות קשורות למעגל הזה? כוח פיזי, כוח מנטלי, הכוח לעשות שינוי, כוח המוח, כוח נפשי. מה אנחנו צריכים לעשות כדי ליצור מעגל כוח בחיים שלנו?
הכוח של הגוף תלוי בעוצמה המנטלית שלנו ולהפך.
זה כמו כשאת יושבת המון שעות מול מחשב וכואב לך הגב. תארי לך שחיזוק חגורת הכתפיים ושרירי הליבה תוריד עומס מהמפרקים ותוכלי לעבוד ביעילות. עבודה יעילה תחסוך זמן מסך ותפחית גם היא את כאבי הגב.
פלוס מינוס
הכוח של הרגשות שלנו, גם החיוביים וגם השליליים הוא עצום! הבת שלך מתחתנת? את בטח מתרגשת מאוד ורוצה להוריד היקפים ולהיכנס לשמלה, להראות פצצה. ההתרגשות נותנת מוטיבציה.
זה נכון גם לכיוון השני- כאשר אנחנו מפחדים אנחנו עשויים להימנע מלעשות דברים. קרה לך שהיית צריך לעשות שיחה חשובה? ואיכשהוא ולא מצאת את הזמן הנכון להתקשר... לרגשות שלנו יש השפעה עצומה על ההתנהגות שלנו.
הדרך ליצור מעגל חשיבה חיובי הוא לחזק את הגוף והמוח. איך? תזונה נכונה, שינה ופעילות גןפנית הם המפתח לרוגע ועוצמה. אם נצליח לתת לגוף את כל מה שהוא צריך נתחזק פיזית ומנטלית.
לקפוץ ראש
יש בנו פוטנציאל לממש את עצמנו, הדרך של כל אחד ואחת היא אחרת וייחודית.
לפני שמתחילים כדאי להפסיק להיות אדישים- הלו!! יש כאן בעיה מטרידה, מעצבנת ומפריעה. הגוף מתחיל לכאוב, כאב ראש, כאב גב או סתם גבות מכווצות.
התסכול מביא שינוי מהר יותר. במיוחד אם מצליחים להתגבר על המחשבות השליליות ולהתמסר ליצירה של מציאות חדשה.
לטבוע במשימות
הקצב היום באמת גבוה, אפילו את החור ביומן צריך לקבוע. מה קורה כאשר יש אנשים שתלויים בנו ואנחנו באמת טובעים במשימות?
היכולת לעמוד בלחצים תלויה במידה רבה באיך שאחנו חושבים שהגוף שלנו יעמוד בעומס.
אם אנחנו נתקעים במחשבה "אוף", המוח שלנו עומד בפקק ומתחיל להיות חם (ומעצבן).
אפשר לצאת ממעגל החשיבה הזה. וכדאי גם! זה מתחיל בלגלות את העוצמה הפיזית והמנטלית שלנו.
ו.... אקשן
מ-ש-ע-מ-ם לי. זה דווקא טוב. אם נצליח לתת כל יום 5 דקות לשיעמום טהור- נאמן את יכולת האיפוק שלנו. זה כמו לאלף כלב, בהתחלה זה קשה ולאט לאט הופך קל יותר כי המאמץ מתשלם. שמעתי בהרצאה על מיינדפולנס-שמדיטציה היא כמו לשים קוף בכלוב.
- המוח עושה ריסטארט
- אנחנו מפתחים את היצירתיות שלנו.
- הפחתת סטרס
חצי טון סלע
מסע חיים עם משא, תקווה וסלע בלב.
למרות הגעגוע שקיים, סלע יהיה חלק ממני לעולם.
את עדיין מטפסת?
סלע תמיד היה חוזר על אותו מסלול שוב ושוב עד שהיה מצליח. כך הוא הגשים את חלום הטיפוס שלו 8A.
רפי רשף שואל אותי בכתבה- אם אחרי האסון ולמרות ההיריון- אני עדיין מטפסת?
מה אתם חושבים עניתי לו?
עומס פיזי ורגשי
מהן הסיבות לסטרס ולחץ בחיים?
1. חוסר שליטה, חוסר אונים, מלכוד, חוסר וודאות.
2. דילמות, מחשבות שלא קל לשאת, בעיות חסרות פתרון
3. מעבר דירה, פיטורים, נישואים, הורות, קבלת אחריות, אבדן, פרידה.
המטען האישי שלי
במקרה שלי זה היה: מוות, לידה ומעבר דירה. סלע, האדם שהכי אהבתי נהרג כאשר הייתי איתו לבד. המצוק קרס וסלע נפל עם סלע ששוקל כמעט חצי טון. מפולת הסלעים הזאת הייתה אסון טבע נדיר וסלע נהרג במקום. היינו במצוק שהגישה אליו היא או רגלית או באמצעות מסוק.
"מכל המקומות, הגענו דווקא לפה, אי אפשר להחזיר את הזמן, מה שקרה עכשיו הוא בלתי הפיך- ואין לי מה לעשות עם זה". זאת הייתה המחשבה הראשונה שגרמה לי לחייג 101. סלע היה מחוסר הכרה ואני הייתי בחוסר וודאות מוחלט. הביטחון היחידי שהיה לי הוא שתכף תגיע עזרה, ועד שזה יקרה אני צריכה לעשות דבר אחד ברור- פעולות החייאה.
ביצעתי פעולות החייאה במשך 47 דקות, זה היה זמן השיחה עם מוקד החירום. השיחה נותקה כאשר המסוק וצוות החילוץ של 669 הגיעו. עברו לי המון מחשבות מלחיצות:
הוא יהיה בסדר? נצטרך שיקום? מגיע לו חמצן למוח? לאן אני אלך?
מה יהיה עם ההיריון? (הייתי רק בשבוע 10. כידוע עד שבוע 20 להריון יש סיכוי של 85% שהכול בסדר). האם אי פעם אצליח לישון בלילה?
אבל הייתה לי מחשבה מעניינת- הבנתי שאני לא צריכה לפחד יותר לאבד אותו, כי זה כבר קרה.
יש שני צדדים למטבע
זאת הייתה הרפתקה של טיפוס ברחבי העולם, התגברות על הפחד ופרויקט משותף. מצאתי את האהבה הגדולה של החיים שלי וזכיתי ליצור חיים חדשים.
אז איך בכל זאת יכולתי להיפרד מהאדם הכי יקר לי?
הסתכלתי על המציאות בדרך אחרת, בהתחלה ראיתי אותה רק דרך העיניים שלו, סלע שנא פרידות. חשבתי לעצמי שהוא בטח צוחק על הדרך שבה כל הסיפור הזה נגמר. ידעתי בוודאות שהוא לא סובל בכלל. ומי שיחווה את הכאב, הגעגוע והאשמה הם אנחנו, החברים והמשפחה.
ואז החלטתי שאני בוחרת איך לראות את המציאות. ידעתי שיש מחשבות שעושות לי טוב ויש שלוקחות אותי אחורה. למעשה, בחרתי עם מה אני יכולה להתמודד ובאיזה מינון.
יצאתי מנקודת הנחה שכלום לא חשוב כרגע, יש זמן ואני סומכת על הבחירות שאני בוחרת.
סימנתי לעצמי מטרה להתמודד רק עם מה שיהיה טוב לעובר, פרי אהבתנו. כל מה שחשבתי עליו בחודש הראשון אחרי התאונה הוא שאני צריכה לשמור על ההיריון, כי העובר הוא כל מה שנשאר לי מסלע.
ולכן בהלוויה כולם היו מופתעים. הם לא הבינו למה אני לא מתפרקת ובוכה. אני זוכרת כל פרט מהטקס, כי הייתי רגועה ובשליטה. מתנחמת בכך שהוא לא היה צריך להיפרד מאתנו ושרז נולדה למציאות שבה הוא לא חסר...
בשנה הראשונה שלאחר האסון החלטתי להתרכז באימהות, בשנה השנייה נתתי מקום משמעותי לאבלות. בשנה השלישית היה לי הכי מורכב: הקיר לזכרו היה בנוי, הסרט עבור רז הוקרן בקיבוץ וסלע (עדיין) לא חזר. היה לי נמאס להילחם, נכנסתי לאדישות ואיבדתי עניין בפרויקט שהיה החלום שלי. נאלצתי למצוא משמעות מחדש, להשלים עם המוות ולבחור בחיים.
סלע אינו בעולם הפיזי והוא לעולם לא יהיה אתנו בגופו, בחיבוק החם שלו, הידיים הענקיות וכפות הידיים החמות. החיוך השובב והזיק בעיניים. לא יהיו לנו עוד שיחות עומק איתו לריח קפה מקינטה במצוק שכוח אל. אני לעולם לא אתלה עליו בחדר לידה, תוך כדי שהוא מנצח במשחק שח מט.
הגעגועים, הזיכרון וכל מה שהוא היה תמיד יהיו שם, תוך כדי החיים.
חוויתי תקופה מדהימה מהרגע שפגשתי את סלע. מהרגע שהכרנו היינו קשורים זה לזה בטיפוס. סלע האמין בי ובכל החלטה שלקחתי, לימד אותי לפרגן, להקשיב, להכיל ולחבק כל קושי - כל אלו עזרו לי לסמוך על עצמי. הביטחון והאהבה שקיבלתי בזוגיות עיצבו את מי שאני היום.
בזכות סלע למדתי לגדול מתוך הקושי וזכיתי לאהוב באמת. אחרי שהוא נהרג כבר לא יכולתי לחזור להיות קטנה, כי כבר אי אפשר להוציא את סלע מהלב.
פרגנו באינסטגרם
