הצטרפתי כעוזרת מחקר על המוח, בצוות של מחלקת FMRI באיכילוב. 

המחקר בדק את הקשר בין פעילות גופנית וזיכרון.​ התחלנו לאסוף נתונים ב-2015,  המאמר של המחקר פורסם סופית כעבור 7 שנים והתמקד בקשר בין תנועה וזיכרון.

כשאין גירויים חדשים, לא פוגשים אנשים, מפסיקים לעבוד ולא מתאמנים- הקשרים העצביים נחלשים והמוח מתנוון עם השנים. התוצאה היא לא רק שעמום- אלא גם פגיעה בתפקוד. וחבל! כי המוח גמיש ומסוגל להסתגל לשינויים כל הזמן. 

כל שילוב חדש בין גירויים מצריך פענוח, עיבוד ותגובה. המחקר התבסס על העובדה שפעילות גופנית משפרת את בריאות כלי הדם ומעודדת הפרשה של רכיבים שמסייעים להזנת תאי המוח. המחקר ניסה לבדוק איזה סוג אימון טוב יותר לשמירה על הזיכרון. הנבחנים חולקו לקבוצות (אירובי וכוח) וביצעו מבחנים קוגניטיביים לפני ואחרי תקופת האימונים בנוסף נמדד הדופק של המשתתפים על מנת לוודא שהם נמצאים בטווח האירובי או האנאירובי.

המסקנות: על סמך התוצאות הסיקו שפעילות אירובית היא הכי אפקטיבית לשמירה על הזיכרון, אפילו יותר מאימוני כוח. דעתי האישית- זה לא אומר שצריך להסיק שצריך להשקיע רק באימונים אירוביים. ישנה חשיבות מכרעת לאימון כוח מכיוון שמסת שריר בריאה מונעת פציעות ומחזקת את מערכת החיסון.