• פנטזיה אפשרית

מודל כלכלי הפוך


אמרו שהקורונה היא בלגן גדול ותכף יהיו אנשים שלא יהיה להם מה לאכול. צריך פלטפורמה חדשה שתאפשר הוזלת עלויות, חיסכון בזמן ובנסיעות. אנחנו רוצים שזה יהיה פשוט קל ונגיש, לכל אישה ואיש. תארו לכם שנצליח לעשות את זה כקהילה- זאת תהיה הצלחה גדולה.

עבור חלק מהאנשים קניות זה תחביב, אבל בואו נסתכל רגע מסביב. צריך לפנות לקניות לפחות שעתיים, לנסוע במיוחד וגם לסחוב פעמיים. אם כל זה לא מספיק צריך גם לעמוד בתור, האם זה מה שהיינו רוצים לבחור? לדעתי נפלה כאן טעות- אנחנו לא משלמים עבור נוחות. מלבד זאת תהליך הקנייה בסופר עולה לסביבה שלנו ביוקר. עצם זה שמוצע לנו שפע ויש בחירה - גורם לרשת לזרוק המון ממה שמוצע. זה לא טוב לנו כחברה וזה גורם לנו לתפוס את הסחורה כזולה. תהליכי הייצור של המזון הם בלתי נתפסים, יש שימוש בהמון משאבים. שלא נדבר על השינוע, הלוואי והיינו יכולים להיות במודעות לזה באופן קבוע.

עגלת קניות ממוצעת מכילה לרוב מזונות מעובדים, אין בה הרבה עלים ירוקים. אם נציץ למישהו על עגלת הקניות, לא נמצא בה המון ירקות. אנשים לא אוהבים לסחוב או שהם לא מבינים למה זה טוב. כולנו יודעים שיש קשר כלשהו בין ירקות ובריאות, אבל לא נהפוך בשביל זה עולמות. איך נוכל לרכוש ירקות שגדלו במדינה בלי לצאת מהשכונה? אף אחד לא יעשה את כל הסיבוב בשביל לקנות רק כרוב. לחקלאי אחד יש מנדרינה והוא בכלל גר בראש פינה. אנחנו לא רוצים לשלם מחיר מיותר וגם לא להתפשר על איכות המוצר.

האם יש פתרון שחוסך בזמן ובמשאבים ויכול להיות טוב לכל התושבים? הרי לא נשנה את איך שאנשים חושבים ומתנהגים- אבל נוכל למנף את הרעיון אם נהיה קצת גמישים. אני מזמינה אותנו להקשיב לרעיון כלכלי חברתי, לדעתי נוכל לפתח אותו למשהו אמיתי.

בואו נהפוך את דרך החשיבה, את איך שאנחנו מסתכלים על האספקה. בניין של אנשים או רחוב הם קהילה, זה אומר שהם קבוצת רכישה. יש כוח כלכלי לכמה עשרות משפחות או בניין של כמה קומות. במקום שהמשאית תיסע לסופר ותפרוק שם את הסחורה -המזון יגיע ישירות לקבוצת הרכישה. משאית שמגיעה ישירות מהחקלאי נותנת סחורה יותר טרייה, אנחנו מעודדים חקלאות מקומית וצורכים את פירות העונה. תארו לכם שיום שני יש יום חלוקה, יש שעה שיורדים לרחוב ואוספים את האספקה. מקבלים ארגזים מלאים ומחזירים את הריקים. אפשר להזמין באופן הזה כל מיני סוגים של מזונות, נוכל לחסוך בחודש לא מעט שעות.

כל מה שצריך זה מנהל קהילה - שיעשה חיבור בין הספקים לקבוצת הרכישה. מישהו שיהיה לו אכפת מהבריאות של המשפחות, וגם מבין את ההשפעה שיש לעגלת הקניות. אני מאמינה שמנהל קהילה צריך לקבל תשלום על העשייה. כל מי שהוא חלק מקבוצת הרכישה משלם סכום חודשי קבוע בהתאם לכמות הסחורה. הסכום מתחלק בין קבוצת החקלאים, וכמובן מנהל הקהילה, נהגים וסבלים. אם נפעל יחד בשיתוף פעולה- נוכל לצמצם את ההתניידות ולתרום לסביבה. פחות מכוניות שנוסעות לקניות, יותר זמן איכות למשפחות.

מזונות שגדלו על העץ או על שיח טובים יותר למצב הרוח. מה שצומח באדמה מכיל גם חלבון וגם פחמימה. אפשר לבשל מירקות תבשיל משביע, דמיינו מרק ירקות חם ומרגיע. זכות הבחירה היא טובה- ואנחנו יכולים לבחור גם מתוך אהבה. לקבל את השונה גם בקנייה, ללמוד לראות את הצד הטוב של העגבנייה. חמלה לעצמנו חמלה לסביבה. אם בארגז שקיבלנו יש 3 עגבניות לא יפות - אולי אפשר לעשות מהם רוטב לקציצות?

אנחנו הישראלים רוצים לתת תשלום הוגן עבור מוצרים, וגם להיות בקשר אמיתי עם אנשים. הקורונה 😷 פתחה בפנינו הזדמנות להפוך את איך שאנחנו רואים את המציאות. אני מאמינה שכולנו יכולים להרוויח בענק, במקום לשלם מחירי עתק. תמורת אותו מחיר נקבל יותר, ונוכל לחלק למי שחסר. יש לנו דרך לעודד כלכלה מקומית וחקלאות- וגם להרגיש ביחד ולעודד קהילתיות. לעודד שיוויון תקשורת ואחווה- להסתכל על כולם בצורה שווה. בואו נהיה גמישים בחשיבה- אנחנו הסופר- אנחנו קבוצת הרכישה.

מה אנחנו חושבים על הרעיון, האם הוא הגיוני או סתם חלום?

מה דעתכם?

9 צפיות0 תגובות
  • Facebook
  • Twitter
  • YouTube
  • Instagram

המוצג באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי או רפואי.

טיפ בריא כל רבעון