יש מרחב אינסופי שבו אנחנו יכולים לפרוץ את הגבולות שחשבנו שיש לנו. וגם את אלה שלא חשבנו.
המרחב הזה הוא הדמיון. החופש התודעתי לדמיין את הבלתי אפשרי מציב בפנינו אתגרים קטנים- ושיעורים גדולים.
אם אני רוצה לפרוץ את הגבולות שיש לי כרגע אני צריכה גם להכיר במגבלות שלי - אבל גם לא להאמין להם. כדי להצליח משהו שמאוד קשה לי אני צריכה להאמין שהפחד האינטואיטיבי שיש לי לא יכול לחסום אותי מלהצליח.
פעם הצלחתי מסלול טיפוס בדירוג קושי של 7A, מסלול שהיה הרבה מעבר לרמה שחשבתי שאני מסוגלת. מה שגרם לי להצליח בזמנו לא היה האמונה שלי בעצמי אלא הבטחה שהבטחתי לסלע. במסיבת הרווקים שלנו שנינו הבטחנו שנציב לעצמנו אתגר טיפוס. הבטחנו שאם נצליח את אתגר הטיפוס- נהיה מוכנים להיות הורים לילדים. להיות הורים היה הדבר שהכי הפחיד את שנינו ולכן בחרנו לעשות דרך מסוימת כדי להתמודד עם הפחד. זה לקח שנה עד שהצלחנו את האתגר, אולי בגלל שהפחד מהורות ולקיחת אחריות היה זהה במושגים שלנו לפחד מהגובה. הבטחנו למעשה שאם נגשים את עצמנו ונתמודד עם הפחד מהגובה- נוכל גם לצלוח אתגרים אחרים.
אם אצליח להאמין שאני מסוגלת להצליח משהו מאוד קשה- זה יקרה! אני צריכה לדעת לפרטי פרטים מה צריך להתקיים בכל שלב בדרך כדי לאשש לי את העובדה שפרצתי עוד גבול בדרך. אני צריכה לצפות את המציאות של ההצלחה כפי שאני אולי מדמיינת אותה. אם אנחנו רוצים לפרוץ את הגבולות האישיים שלנו אנחנו צריכים להכיר את עצמנו מאוד טוב, להיות קשובים למגבלות - אבל לא להאמין שהם באמת מגבלות. אלא מי שאנחנו חשבנו שאנחנו בנקודת זמן.
השבוע נסעתי להיפרד מתקופה משמעותית בחיי- התקופה של הכאב. קצת יותר משנתיים מאז שסלע נהרג - זה הזמן להחליף את הכאב בגעגוע. מספר ימים לפני היומולדת המשותף שלי ושל סלע לקחתי החלטה אמיצה להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי. המשמעות של זה היא אתגר רגשי גדול - להמשיך עם חיי ללא תמיכה רגשית. להתמודד עם רגעים שסלע חסר בלי הפינה החמה שבה אפשר לפרוק. ההחלטה הזאת משליכה גם על העבודה, התפקוד וההורות. ובכל זאת לקחתי את ההחלטה הזאת- כי אני רוצה להאמין שאני מסוגלת לייצר לעצמי קהילה של אנשים שהתקשורת איתם תגרום לי להרגיש בבית.
מהפסיכולוג שלי ולהעביר שקית נעלי טיפוס לקיר לזכר סלע באלוני יצחק. מי שעבדה מולי בגיוס התרומות לקיר טיפוס שאלה אותי בפליאה: "מדוע את כל כך מחויכת?!?" המשכתי לחייך מבלי להתבייש- באתי לסגור מעגל. אחרי שנתיים ושלושה חודשים של התמודדות פנים אל פנים עם מלאך המוות אני מוכנה לאתגרים הבאים של החיים. החופש הפיזי והמנטלי שלנו תלוי באיך נטפל בעצמנו בכל הרבדים.