אנחנו לבד בעולם, אבל אנחנו אף פעם לא באמת לבד.
אחרי שסלע נהרג שיתפתי המון! כתבתי מה עובר עלי והבנתי שאני לא היחידה שמרגישה לבד. היו עוד המון אנשים שהבינו את הרגשות שתיארתי. לא הייתי לבד בגעגוע לסלע. במשך יותר משנתיים הייתי בטיפול פסיכגולוגי, כתבתי טקסטים מצמררים, הקלטתי לחברים חלומות, שיתפתי פוסטים שחושפים את מה שעובר עלי, תיעדתי את ההריון מול הקהילה, ציירתי ציורים שמספרים סיפור מאוד כואב, שמתארים את מה שחסר. ריססתי על החומה, השפרצתי צבעים של כעס ובלבול, התפרעתי בביטוי של הכאב, פרקתי את כל הרגשות שלי באימונים. כל שבוע היו עולים 3 פוסטים שלי לחיפוש פרטנרים לטיפוס. קהילת הטיפוס תוכל להעיד שהאימונים שלי היו אינטנסיביים בטירוף. הייתי במקום נמוך מבחינה רגשית, אז טיפסתי עוד.
הרגשתי לבד, אבל לא עשיתי את זה לבד. ברגעים הכי קשים בחיי- המשפחה, החברים והמכרים היו שם בשבילי. בחודש הראשון היו עושים תורנויות בבית שהיה שלנו, היה להם חשוב שאני לא אשן לבד. העזרה של הסביבה הייתה מעבר לכל הציפיות. זאת הפעם היחידה בחיים שהסכמתי לקבל עזרה. הייתי בהריון! שחיתי, אימנתי, עבדתי וטיפסתי עד יום לפני הלידה. היה לי חשוב לגייס תרומות לקיר לזכרו של סלע וגם להמשיך בשגרת אימונים. הצטלמתי ל7 כתבות תוך כדי המשא לבניית הקיר לזכר סלע,
כולם היו שם בשבילי - אבל הייתי הכי לבד בעולם. הייתי לבד בתחושות הפיזיות שאי אפשר לבטא. היה לי סלע בלב שלא ריציתי לשחרר, רציתי לגלם גם את התפקיד שלו בעולם וגם את שלי. זה היה ק-ש-ה, היה לי קשה לעבור שבוע בלי עיסוי או דיקור או שניהם. לא בכיתי כמעט, אבל הגוף שלי- ספינת רוחי- שקע עמוק בסערת רגשות.
לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים מה המצב הרגשי שנכנסנו אליו, כי יש מנגנוני הגנה והכחשה. לפעמים מגלים את זה בשיחה. יש כאן חשיבות למודעות כי סטרס מזיק לבריאות. במקום לשאול שאלות שאין להן תשובות, כמו "למה זה מגיע לי?" ו"איך זה יכול להיות"? שווה להשקיע ב"מה אפשר לעשות שיגרום לי להרגיש טוב". השקעה בקשרים בחיינו, התעמקות בדברים הטובים ויציאה ממעגל השיפוטיות והאשמה- יוביל אותנו לפתור יחד את הבעיות שאנחנו מרגישים איתם כל כך לבד.
אף אחד לא היה שם באמת, וזה טוב. התמודדתי עם הרגשות שלי והקשיים שלי לבד. אף אחד לא יכל להיות שם כי (תודה לאל) אף אחד לא לובש את הגוף שלי. הגוף הוא זה שמתמודד עם העומס הרגשי, סופג את הכאבים והתסכולים. כאשר הגוף כואב זה משפיע על הרגשות וההתמודדות. הגוף שלנו לבד במערכה לטוב או לרע. גוף חזק ונפש בריאה זאת לא עוד סיסמה. אנחנו לבד עם הגוף שלנו, אנחנו לבד עם האחריות לשמור עליו- אבל אנחנו לא לבד עם המטרות שלנו- אנחנו חלק מקהילה שיכולה לתת לנו תמיכה.